"הרי ירושלים" מוסדות לטיפול פנימייתי החל את דרכו בשנת 1943 כמקלט לקבוצת בנים ובנות שהיו חלק מילדי טהרן. בית הילדים צמח עם השנים והיום כולל את בית הילדים והמרכז לטיפול ולהכשרה אשר זוכים להכרה בינלאומית רחבה. הודות לתוכניות הטיפוליות והמיזמים הקהילתיים של המוסדות הצליחו למעלה מאלפיים בוגרים להשתקם ולהשתלב בהצלחה בחברה הנורמטיבית.

ילדי טהרן

ב-1943 הגיעה לחופי עתלית קבוצה של כ-800 ילדים, ניצולי השואה הראשונים שמצאו את דרכם לישראל מאירופה הכבושה. המסע שלהם החל ב-1939 כשמשפחותיהם ברחו מפולין לרוסיה. ב-1942, במסווה של מהגרים פולנים לא יהודיים, ילדים שהושמו בבתי יתומים נוצריים בפולין, הצליחו לנדוד יחד עם הצבא הפולני במזרח במסעו למזרח התיכון אשר היה באותה העת תחת המנדט הבריטי, שם ביקש להילחם לצד כוחות הברית. הילדים, שנפרדו מהוריהם בנסיבות קשות, הגיעו לאחר ארבע שנות נדודים שהתאפיינו בפחד, רעב, קור וחולי, לטהרן. בטהרן פעילי הסוכנות היהודית שלחו אותם לארץ ישראל באניות וברכבות. בארץ, פעילים מקומיים מצאו לילדים מחסה בקיבוצים, בפנימיות ובכפרי הנוער של הנרייטה סולד.

בית הילדים הראשון

25 ילדים מילדי טהרן סבלו מפגיעות נפשיות קשות במיוחד כתוצאה מטלטלות חייהם ולכן לא היה ניתן לשלבם בפנימיות ובמוסדות הרגילים. בניסיון לתת מענה לצרכים המיוחדים של ילדים אלו, לשכת "בני ברית" בירושלים קיבלה על עצמה את הטיפול בקבוצה זו, בהיענות לפנייתה של הנרייטה סולד. הילדים שוכנו בקומה השנייה של אכסניית בני ברית אשר הייתה ממוקמת ברחוב אתיופיה שבמרכז ירושלים. צוות טיפולי מיומן בראשות מר יהודה דוקס החל לעבוד במקום והמוסד החדש עשה את צעדיו הראשונים בטיפול, ריפוי ושיקום ילדים מהגרים וישראליים בסיכון.