מי הם הילדים ב"הרי ירושלים"?

רבקה

לרבקה לא היה סיכוי כבר מההתחלה. אמהּ, עבריינית מכורה לסמים, לא יכלה לטפל בה ואביה נפטר בכלא עוד לפני שנולדה. שנות ילדותה היו קשות מאוד ועד גיל 8 חוותה יותר טרגדיה והזנחה משמרבית האנשים חווים כל חייהם – היא טיפלה באמהּ החולה עד אשר זו נפטרה.

רבקה בנתה לעצמה חומות הגנה כנגד הכאב והזוועות שבחייה ובכך הדחיקה את רגשותיה. כלפי חוץ היא הסתדרה אך כלפי פנים היא הייתה פגיעה וסבלה מחוסר יציבות. היא סבלה מקשיי למידה, פחדים וסיוטים שמנעו ממנה הירדמות בלילה.

למזלה של רבקה, היא הופנתה על ידי משרד הרווחה לתוכנית המיוחדת לבנות בגיל ההתבגרות בבית הילדים "הרי ירושלים". כשהגיעה ל"הרי ירושלים" היא סבלה מחוסר יכולת להפגין רגשות כלשהן ולא הייתה מסוגלת ליצור קשרים תקינים עם הצוות או עם ילדים אחרים. הצוות ב"הרי ירושלים" עובד עמה ועוזר לה לחוות, לחקור ולהבין את רגשותיה.

 

דורון

הוריו של דורון התגרשו וכמו ילדים רבים, גם דורון מאשים את עצמו בכישלון הנישואים של הוריו. אמו, שנטשה את המשפחה, הייתה מרבה לומר לדורון שהוא המקור לכל הבעיות שלה. דורון אף פעם לא יודע היכן ניתן להשיג את אמו מכיוון שהיא עוברת ממקום למקום באופן תדיר. אביו התגרש פעמיים נוספות.

דורון גדל בתחושה שהוא חסר ערך. כשהגיע לבית הילדים "הרי ירושלים" הוא לא האמין שיוכל לבצע אפילו את המשימה הכי פעוטה ולא היה מסוגל ליצור מערכות יחסים עם אחרים. את הכעס המודחק שחש כלפי אמו הוציא על הצוות שניסה לעזור לו. לעיתים קרובות ניסה דורון לברוח מ"הרי ירושלים" וסיכן עצמו כשטיפס על הגדרות והגגות.

עכשיו, בשנתו השלישית, מתחיל דורון להראות שיפור בלימודים ולומד להעריך את עצמו ולהאמין ביכולותיו. 

 

ילנה

ילנה נודלה בבלארוס ועלתה לארץ יחד עם הוריה ואחיה כשהייתה בת כמה חודשים. אביה היה אלכוהוליסט אלים מאוד ובית המשפט הוציא נגדו צו הרחקה. אחרי הגירושין מאשתו הוא טבע למוות בים. אמהּ מובטלת וגרה עם בנה הבכור, היא אישה חלשה ופאסיבית מאוד אשר חיה בפחד הן מהרשויות והן מבנה האלים שמכור לסמים ושולט בבית.

ילנה החלה להיות קרבן לאלימות כבר בגיל 4 וכתגובה הפכה תוקפנית ואלימה כלפי ילדים אחרים בגן. היא הוכנסה למשפחת אומנה ושם התגלה שאחיה הבכור התעלל בה מינית. ההתנהגות התוקפנית והאלימות המשיכו ולכן הוצאה ילנה ממשפחת האומנה והועברה למקלט חירום לילדים, אך הבעיות הרגשיות שלה היו כה קשות שהיא הוצאה מהמקלט והועברה לבית הילדים "הרי ירושלים" בגיל 8.

כשהגיעה ילנה לבית הילדים התרשמנו מילדה מלאת חיים כלפי חוץ אך העולם הפנימי שלה היה מוצף בפחדים וחרדות. המאורעות שפקדו את ילדותה רדפו אותה. החוויה הבסיסית ביותר שחוותה עד כה הייתה חוסר יציבות.

היום, לאחר ארבע שנים בבית הילדים, ילנה יוצרת מערכות יחסים בקלות עם ילדים ומבוגרים, היא מבקשת עזרה כשצריך והיא מסוגלת לבטא את אשר היא חשה בפנים. היא חדלה מההתנהגות האלימה, היא אוהבת ללמוד ומצפה בהתרגשות להשתלב בבית ספר נורמטיבי.

 

ראובן

ראובן חי במקלטים מאז גיל 3 והגיע ל"הרי ירושלים" בגיל 12. אמו לא הייתה בנאדם יציב רגשית והמצב החריף כשאביו נפטר ואמו לא הייתה מסוגלת לטפל בו.

במקלטים השונים ראובן לא הצליח ליצור מערכות יחסים עם הילדים והצוות, הוא היה חסר מנוחה ולעיתים קרובות היה תוקפני. אמו לא טרחה אפילו לגמול אותו מחיתולים.

הצוות ב"הרי ירושלים" מספק לראובן תמיכה עקבית ויציבה. הוא חי בסביבה בטוחה ומוגנת, מוקף באנשים שמדי יום מטפלים בו ומראים לו שאכפת להם ממנו. ראובן לאט לאט לומד להשלים עם העובדה שאמו אף פעם לא תאהב אותו והוא החל לפתח ואף ליהנות מקשרים חברתיים חזקים עם אחרים.

 

יותם

מדי שבוע, כאשר יותם הולך לריפוי בסוסים, הוא מברך את "סוסו" רוח לשלום, מדבר אתו בעת שמסרק אותו, מאכיל אותו, מנקה את האורווה ורוכב עליו. הסוס מעניק לו רוגע ושביעות רצון. קשה להאמין שרק לפני שנתיים וחצי יותם היה כה אלים ותוקפני שהוא נאלץ להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית ולקבל תרופות כדי להשתלט על פרצי הזעם שלו. בבית הוריו הוא נהג להכות את הוריו ואחיו, הוא היה מרבה לשוטט והיה תוקף זרים ברחוב שנראו לו מעצבנים. הוא ואחיו סבלו מהזנחה בבית הוריו, הזנחה שפגעה בילדים פיזית ורגשית.

יותם הגיע לבית הילדים לפני שמלאו לו 11 שנים. החודשים הראשונים ב"הרי ירושלים" התאפיינו בייאוש. שאר הילדים בקבוצה דחו אותו ותקפו אותו והוא היה מרבה לברוח. פרצי הזעם שלו היו מלווים בנזק למבנה המגורים ולבית הספר. אט אט יותם נרגע וכאשר היה רגוע הוא היה מחפש מגע עם אחרים. גם בכיתה החל להראות עניין ומהר רכש מיומנויות בחשבון ובשפה.

המיומנויות החדשות, יחד עם קורטוב של איפוק, עזרו ליותם להתחיל לסמוך על הצוות ולאפשר לצוות לעזור לו. מעל לכל יותם חש בטוח ורגוע בבית הילדים. הוא חברותי יותר, למד לחלוק עם אחרים ורכש חברים אמיתיים. הוא משתתף מחוץ לכותלי המוסד בחוג ציור ובטיפול בסוסים, לומד לבשל וכבר לא בורח מ"הרי ירושלים".

 

אילנה

אילנה היא נערה נאה בת 12.5 שתמיד לבושה היטב, יש לה כישרון אמנותי ובתקופה שהייתה בבית הילדים למדה לתפור ולסרוג. התופרת של בית הילדים לקחה אותה תחת חסותה ואילנה פרחה אצלה. לטקס הסיום אילנה לבשה מכנסיים שתפרה בעצמה.

כשאילנה הגיעה לראשונה לבית הילדים בגיל 8.5, היא תפקדה באופן נורמטיבי מחד, אך הייתה על גבול הפרנויה מאידך. היא הייתה סבורה שלכל אחד יש מניעים נסתרים מאחורי הרצון לעזור לה, היא הרגישה מקופחת ושהיא תמיד אחרונה. פרנויה זו ניזונה מחוויות ילדותה המוקדמת, היא נולדה לבית שבו שני הוריה סובלים מהפרעות נפשיות, בית לא מתפקד עם בעיות הזנחה חמורות וניואנסים מיניים לא הולמים. הוריה התגרשו לאחרונה ואחיה הבכור והצעיר נמצאים בבית הילדים גם כן.

בתקופה שגרה אילנה בבית הילדים היא למדה לזהות את ההתנהגות הפרנואידית שלה ואף צחקה על זה, היא נפתחה בפני הצוות, חשפה את חולשותיה וחזקותיה וחדלה ממצג שווא של רוגע ושליטה. אילנה תמשיך לפנימייה של ויצ"ו בחיפה, שם היא תשתלב בבית ספר נורמטיבי ותשתתף בחוגי אמנות לפיתוח כישרונותיה. 

 

דני

דני הגיע ל"בית קמפר" בגיל 14. מאז גיל 12 הוא לא היה בשום מסגרת חינוכית או טיפולית ולמעשה לא עזב את ביתו במשך שנתיים. הוא סבל מדיכאון עמוק ולא קיבל טיפול. עד גיל 12 הוא עבר ממרכז טיפולי אחד למשנהו, חי לסירוגין עם משפחות אומנה והיה במסגרות לחינוך מיוחד אך שום דבר לא עזר.

במסגרת שהותו ב"בית קמפר" החל ללכת לבית ספר נורמטיבי ושם החל להשקיע בלימודים ולהשתמש בכלים שרכש במסגרת הטיפולית ב"בית קמפר". דני קיבל מלגה מיוחדת ללימודי פיסיקה ופסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטה העברית ושם למד במשך שנתיים וסיים תיכון עם בגרות מלאה. בקרוב יחל דני שירות צבאי רגיל.

לצד הישגיו הלימודיים הצליח דני להשתקם ולצאת מהדיכאון העמוק. הוא למד לתת מעצמו במישורים רבים, כולל התנדבות בבית לילדים אוטיסטים, שם ליווה ילד במשך כמה שעות כל שבוע. דני עוזב את "בית קמפר" ומשתלב בחברה הנורמטיבית באמונה ביכולותיו ובביטחון העצמי שרכש.