חברים יקרים,
רצינו לשתף אתכם היום קצת על פעילות השגרה שלנו בתחום הכשרת הצוות. כידוע לכם הכשרת הצוות היא חלק מהותי בשיטת הטיפול שלנו ב"הרי ירושלים" ואחד מארבעת העקרונות של "הטיפול במרחב החיים".
במסגרת עקרון זה, בכל שנה נבחר נושא אחד, עליו נעשית למידת עומק ודיון לאורך כל השנה, וסביבו נערכים גם שני ימי העיון השנתיים שלנו. הנושא שנבחר ללוות אותנו בשנה הנוכחית הוא "טיפול סופי ואינסופי". בחודש שעבר ערכנו את יום העיון הראשון לשנה זו ובחנו את הנושא דרך שיחה וחשיבה על מושג ה"הפנמות".
יום העיון נפתח בהרצאה של חן שפרלינג, ראש ענף פסיכולוגים שלנו ובליווי של ג'ראר פולבר, לשעבר מנכ"ל בית הילדים ולנצח מקור השראה וכתובת להתייעצות.
כדי לבחון את מושג ההפנמה חן חילקה אותו לשלושה מימדים: הפנמות עבר, הפנמות בהווה והפנמות לעתיד.
להפנמות העבר נשייך קודם כל את הפנמות ראשית החיים – ההפנמות הראשונות שלוקח התינוק מסביבתו. להפנמות של ראשית החיים יש תפקיד קריטי בהתפתחות והוא מוטמע בעומק האישיות. התינוק מפנים את הפונקציות של ההורה ואת הקשר איתו מתוך חוויות פיזיות של הגוף – הוא לוקח חווייה של התמלאות דרך ההאכילה, את חווית ההחזקה דרך חיבוק ועיטוף של הגוף, את חווית הקול המרגיע דרך ההקשבה ועוד. כל אלו מופנמים על ידי התינוק והופכים בהדרגה לחלק מהמבנה הנפשי של הילד עצמו.
מימד הפנמות ההווה הוא כנראה המימד שמעסיק וטורד את מנוחתנו ביותר והוא מתייחס לעבודה העכשווית שלנו מול הילדים בטיפולנו. עד כמה אנחנו כמטפלים מופנמים על ידי הילדים, עד כמה הטיפול בבית הילדים מופנם וכמה השפעה תהיה לעבודה שלנו על נפשו של הילד. הילדים מגיעים לבית הילדים כשבתוכם כבר קיימת מערכת ההפנמות הראשוניות שקלטו בתקופת ינקותם וכן מערכת הפנמות שצברו במהלך חייהם כילדים צעירים. לאורך הטיפול בבית הילדים אנחנו שואפים להשפיע על מערכת ההפנמות של הילדים ובאופן מודע שואפים שהילדים יעברו שני תהליכי הפנמה: הפנמה של דמויות מיטיבות חדשות מצוות בית הילדים והפנמה חוזרת והשבה של הפנמות עבר חיוביות שהביאו מהוריהם ומשפחתם.
המימד השלישי שבחנו ביום העיון הוא הפנמות לעתיד, מה שמחבר אותנו לנושא הטיפול הסופי והטיפול האינסופי. הטיפול בבית הילדים מעצם טבעו הוא טיפול ארעי ועובדת סיומו היא נתון קבוע. מכאן שיש משהו פרדוקסאלי בהזמנה שלנו את הילדים לתוך הטיפול בפנימייה- מצד אחד אנחנו מזמינים אותם ליצור קשר עמוק ומשמעותי, אבל מצד שני קיימת הידיעה שלקשר הזה יש תאריך סיום ובתוך ההזמנה לקשר טמונה גם הידיעה על העצב והאבל הפוטנציאלי עם סיומו. ההצדקה להזמנה הטעונה הזו היא ההפנמה – הכוונה שהטיפול יופנם וילווה את הילד בעתיד והאמונה שגם אחרי שניפרד משהו מאיתנו יישאר בילד, יישאר בתוכו כמנגנון ומשאב פנימי שעל בסיסו הוא יוכל לחיות את החיים באופן יצירתי, כדרך להבין את עצמו, לבחור נכון, להרגיע את עצמו, לווסת ולחשוב.
בסיום ההרצאה, כמו בכל יום עיון, עברנו לקבוצות קטנות להמשך תהליך חשיבה ודיון. דיברנו על הפנמות ההווה של הילדים אותנו ושלנו את הילדים. על מה נרצה להפנים לעתיד ומה נרצה שהילדים יפנימו. דיברנו על העבודה, על היום יום, על הרצוי ועל המצוי והאם המרחק בינהם הוא גדול ממה שנראה או אולי (והלוואי) קטן ממה שנראה.
סיימנו את יום העיון בפאנל מסכם מרגש עד דמעות. אורי דוד, צביקה ידידיה וכרמית זכאי, שלושתם אנשי צוות ותיקים מאוד בבית הילדים, סיפרו על ילדים איתם שמרו על קשר לאורך הרבה מאוד שנים ודרך זה נתנו לנו תחושה אופטימית של מה נשאר מההפנמות של הילדים את המוסד לאורך השנים שאחר כך.
היה מעורר השראה ומחשבה. מקווים שהקריאה היתה מעניינת גם עבורכם.
